האשכנזים החרדים בעמנואל – מוכנים ללכת לכלא אבל לא לתת לבנות שלהם ללמוד עם הבנות הספרדיות – אז תנו להם.
על משרד החינוך – לסגור את בית הספר לחודש ולפתוח מחדש במתכונת חדשה פתוחה לכל העדות והנערות. מי שלא רוצה, לא יכול, מפחד, שיעזוב.
בתור אשכנזי ספרדי חרד – אני מתבייש שיש בתוכנו כתות דתיות חשוכות לרבות אנטי ציוניות עם יהדות מזויפת.
• מאת: עו"ד אברהם פכטר
מה שקורה בישוב הדתי/חרדי עמנואל – הוא ביטוי קלאסי, לגלותיות אשכנזית מפגרת, המחזירה את החברה 100 שנה לאחור – לגיטיאות, להתבטלות והתבדלות והתחנפות לפריץ הגוי.
ואם חשבתם שהדתיים הלאומיים, המתקדמים יותר ונאורים קצת יותר, הצליחו לעבור את הגשר ולראות את האור שמעבר – טעות בידכם. שהרי הרב לבנון – הרב של אלון מורה, אסר על אשה לרוץ למזכירות היישוב ועורר בכך סערה זוטא. לדעתו, אי אפשר לשנות את הטבע לאמור: האישה נוטלת על עצמה בעיקר תפקידי פנים – לאמור: חכמתה של האשה פנימה – הבנתם. כמובן, שיש לכך הסברים מעניינים על תפקיד האשה במשפחה, בחברה הדתית, שהיא אבן היסוד במשפחה וכו' וכו'.
העיקר שלא תעסוק בענייני ציבור – זה שמור לגבר הדתי הלאומי.
ולאחר שקוראים את משנתו של הרב לבנון, מאלון-מורה, קשה להבין אבל קל לעבור לחרדים בעמנואל.
אחרי שבג"צ – פסק על לימודים משותפים ושיתוף הנערות הספרדיות – הצו לא בוצע.
לעומת זאת – יצאו החרדים החשוכים האלה, במתקפה אכזרית ונלעגת בעיקרה, לעבר השופט העליון אדמונד לווי, שישב בהרכב שפסק נגד בית הספר בעמנואל והתנהלותו.
השופט העליון, אדמונד לוי – הוא במקרה לגמרי, גם ספרדי, גם דתי, גם בעל השקפות לאומיות וגם מבין ומכיר את החיים החילוניים.
לכן, ההתקפות הגועליות נגדו, תוך כינויי גנאי קיצוניים, כמו "קאפו" – מתאימים לקבוצה הגלותית החרדית המתבדלת הזו ואין לקחת אותם ברצינות.
מאידך, על משרד החינוך ושר החינוך – היה לפעול ביתר נחרצות ומהירות, לא לחכות לבג"צ ופסיקתו ואולי אחריה מיד עם אי כיבוד הפסיקה למהר ולסגור את המוסד הזה לחודש ולפתוח אותו מחדש עם הנהלה חדשה ומטרה חדשה על לימוד חופשי לכל הנערות וכל העדות, הצבעים והדתות.
פרשת עמנואל – מזכירה את פרשת הילדים האתיופיים וסירוב הממסד הוותיק הלבן לשלבם בחברה. בפתח-תקוה, שגם שם נזקקו לצו בית המשפט היה צריך משרד החינוך, או הממשלה, לתת דוגמא תקיפה של שוויון בחינוך, להדיח את המנהל וצוות המורים המורדים ולפזר את בית הספר ולבנותו מחדש במתכונת מתקדמת.
ואחרי ששנים אנו שומעים על חשיבותו של החינוך – בדומה לחשיבות הביטחון, מקרים מעין אלו שצוטטו לעיל, רק מסבירים למה אנחנו עדיין מפגרים הן בחינוך והן בביטחון.
ממשלה חזקה ותקיפה – אינה רק ממשלה שעושה שרירים כלפי חוץ, תוך איומים על חזבאללה ואיראן. ממשלה חזקה – היא גם זאת ששולטת בחברה פנימה, שלא נותנת לקבוצות בדלניות, להרים ראש, להכתיב סדר יום שלילי חברתי או פוליטי ופועלת ביד חזקה ובזרוע נטויה נגד תופעות אלו.
ואלה התופעות שעליה לטפל:
א. כתות בדלניות, קיצוניות כמו בעמנואל, פתח-תקוה.
ב. דתיים חרדים, נוסח אתרא קדישא, נטורי קרתא, רוקדי ושורפי דגלי ישראל.
ג. הח"כים הערביים, משת"פים עם אוייבי ישראל, המטיילים בארצות אויב, סוריה לבנון, חזבאללה וקדאפי – כולל ח"כ אל-סנעה המאבד דרכונים דיפלומטיים סדרתי. מעניין – כמה והאם, כרטיסי אשראי או דולרים, הוא איבד בזמן האחרון?
ד. מרצים אקדמאיים ופרופסורים בישראל ובחו"ל שהציבו להם מטרה לפגוע במדינת ישראל, ממשלתה וביטחונה. להוקיע אותם. להוציא אותם ממערכות האקדמיה המסובסדות מכספי ציבור שיחפשו את מקומם במגזר הפרטי בארץ ובחו"ל.
זה אבסורד ישראלי – שמרצים, המקבלים את משכורתם היפה, לרבות כל התנאים הנלווים + שנת שבתון מכספי הציבור והממשלה, במסווה מזויף של חופש אקדמי – ותחת מטריה של שמירה על זכויות האזרח – תוקפים את המדינה ומוסדותיה ומביאים לנזק כבד למדינה, תוך מתן חומר דליק לאוייבי ושונאי ישראל.
יש לייבש את האפיק הזה, של הסתה ושנאת ישראל ובהקדם האפשרי. ומי שלא מוצא חן בעיניו – שיעזוב, יהגר, יברח, ינטוש לפי בחירתו וטובה שעת השמצה אחת קודם.
לעשות – אפשר ויש מה. השאלה אם יש לממשלה מספיק אומץ, יושר, בלי חישובים פוליטיים לפעול ביד רמה חכמה ויעילה.
ימים יגידו.
נקודה למחשבה והרהורים:
כי עמנו-אל אבל איזה?
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
